מה מבחן הטיפשות הזה בודק באמת
רוב מבחני הטיפשות ברשת הם בעצם חידוני ידע: פיזיקה מבית הספר, ערי בירה, חידות היגיון, כפתורים שבורחים כשמנסים ללחוץ עליהם. שוכחים פרט אחד, ומקבלים תווית של טיפשות, גם כשבחיים האמיתיים הכול עובד מצוין. החלטנו לבדוק משהו שחשוב כל יום: את היכולת לקרוא אנשים.
לכן השאלות הן על רמזים, ציניות, בדיחות, מלכודות ושכל ישר יומיומי. יש מי שפותרים משוואות בקלות ובכל זאת מפספסים ש"בסדר." עם נקודה זה "נפגעתי". ויש מי שלא זוכרים אף נוסחה ומזהים עוקץ בשתי שניות. בחיים האמיתיים, הכישרון השני נדרש הרבה יותר.
למה רמזים עוברים מעל הראש
רמז עובד רק כששניים חולקים את אותו הקשר. מי שמזמין אותך "להציץ בלפטופ" סומך על כך שאת השאר תשלים הקריאה שלך. כשנוטים לקחת מילים כפשוטן, כשהיום היה ארוך, או כשבכלל לא מצפים לעניין מאותו אדם, הרמז עף. ואז, יום או שבוע אחר כך, נופל האסימון.
רמזים מפספסים בעיקר את מי שמדברים ישר בעצמם. להגיד דבר אחד ולהתכוון לאחר נראה להם מוזר, אז הם לא מחפשים משמעות שנייה. זה קרוב יותר לכנות מאשר לטיפשות. גם אם לפעמים זה עולה בדייט.
ציניות בהתכתבות: למה כל כך קל לפספס
פנים מול פנים, הציניות מסגירה את עצמה בטון, בהשהיה ובגלגול עיניים. בהודעה לא נשאר מזה כלום: נשארות מילים שאומרות את ההפך ממה שמתכוונים. לכן "וואו, תודה, ממש עזרת" עובר בקלות כתודה אמיתית, ולכן הרבה מוסיפים בסוף "(ציניות)" בסוגריים, ליתר ביטחון.
ובכל זאת יש סימנים: נקודה אחרי תשובה קצרה, 🙂 או 🙃 במקום לא מתאים, נימוס מוגזם, "בטח, ברור" בהתחלה. אם הודעה נשמעת נחמדה מדי למצב, כנראה שזו ציניות.
מ"נפל האסימון" ועד "חכם בלילה"
לעברית יש לא מעט דרכים להגיד שמישהו לא קולט. "נפל לו האסימון" נשאר מהימים של הטלפונים הציבוריים, כשהשיחה התחילה רק כשהאסימון נפל. "עבר לו מעל הראש" זה על בדיחה שלא נקלטה בכלל, ו"חכם בלילה" זה מי שמוצא את התשובה המושלמת שעות אחרי השיחה. "לא קולט" הוא הגרסה הקצרה, ו"סתום" הגרסה החריפה.
הדמויות שלנו צמחו מהתמונה של "נדלקה לו נורה": נורה באיחור, עיגול טעינה, חילזון, ערפל, ובסוף פקק. רק שכאן כולן חמודות. הרעיון הוא לצחוק ביחד, לא אחד על השני.
מבחן טיפשות עם חברים: איך משחקים
המבחן בנוי כאתגר. מסיימים, זורקים את הכרטיס לקבוצה ומוסיפים: "מי קיבל פחות?" החברים יעשו אותו, ולו רק כדי להוכיח שהם לא הפקק.
הכיף האמיתי מתחיל אחר כך. משווים הישגים: למי יצא גורו תיקוני לפטופים, למי מוח מלוכלך, למי החלום של הנוכלים ומי יצא נשמה טהורה. פותחים את ההסברים ומחפשים את השאלה שבה כולם ענו אחרת. זה לבד מספיק לערב שלם של ויכוחים. רק כלל אחד: לא נעלבים, הטיפשות כאן היא בצחוק.